מדי פעם אנו שומעים בחדשות על כלבים שתקפו ילדים בצורה קשה.
לאלה מאיתנו שיש כלבים הדבר קשה פי כמה, בגלל שעבורנו הכלב הוא חבר ובן משפחה אהוב.
חשוב לדעת שאפשר וצריך למנוע תוקפנות אצל כלבנו ! תוקפנות היא חלק מההתנהגות הטבעית של הכלב - ברגע שהכלב מזהה איום, הוא עלול לתקוף כדי לשמור על עצמו או על משפחתו.
אפשר לחלק את תוקפנות הכלבים לחמישה סוגים:
הרצאה בנושא תוקפנות כלבים
1. תוקפנות מפחד:
זאת תוקפנות בה הכלב מזהה סכנה בסביבתו הקרובה ואינו יכול לברוח.
הכלב מרגיש כאילו הוא נמצא בסכנת חיים ועלול לנשוך ללא שליטה ובאגרסיביות.
למשל, כלב שילדים רודפים אחריו בתוך הבית ודוחקים אותו לפינה, יפחד מהם ובתגובה עלול לתקוף אותם.
2 תוקפנות מחשש:
הפעם הכלב מקדים את התגובה שלו כלפי הגורם המפחיד ותוקף אותו כדי להרחיקו.
הגורם המפחיד יכול להיות, למשל, אופניים, אנשים זרים או כלבים אחרים.
הכלב נובח לעבר הגורם המפחיד, גופו מתוח, שערותיו סומרות, ולעתים הוא רועד ומפריש ריר. כמות הסימנים הללו מתקצרת עם הזמן.
בדרך כלל הבעלים גם בלחץ, דבר שמחמיר את חששו של הכלב.
3. תוקפנות מעצבנות:
תוקפנות זו נובעת מכאבים, מתסכול, או מהתנגדות לדרישת בעליו. למשל, כלב שמסרב להתקלח יתקוף ואף עלול לנשוך את בעליו.
4. תוקפנות דומיננטית:
תוקפנות זו קשורה למה שהכלב מזהה כמשאב. למשל, הכלב לא נותן לכלב אחר או לבעליו להתקרב לאוכל שלו, לצעצוע שלו או למקום השינה שלו.
בהתנהגות זו יהיו הרבה סימנים של איום לפני ההתקפה, כמו נהמות,נביחות או חשיפת שיניים.
5 תוקפנות טריטוריאלית:
הכלב שומר על מה שהוא מזהה כשטח שלו, בדרך כלל דירה או גינה. במקרה כזה הוא נובח ונושך פעמים רבות, בעיקר ברגליים, אך הנשיכות שלו לא עמוקות.
כלבה אחרי המלטה יכולה להיות תוקפנית באותו אופן כדי להגן על גוריה.
בעוד כל התוקפנויות הנ"ל קשורות לאינטראקציה סוציאלית של הכלב, סוג נוסף של תוקפנות קשור לצורך הטבעי של הכלב לצוד.
הכלב מזהה את הטרף שלו ורץ אחריו במטרה לתקוף ואף להרוג אותו. קשה מאוד לעצור את הכלב, אבל בדרך כלל נוכחות הבעלים תמנע מהכלב תקיפה חמורה.
בכל כלב קיים פוטנציאל להיות תוקפן, אבל לא כל כלב הוא מסוכן.
הסכנה תלויה בשני גורמים: ההסתברות והחומרה של הנשיכה.
כלב גדול עם לסתות חזקות עלול להיות הרבה יותר מסוכן מכלב קטן.
באותו אופן, הסיכוי שכלב מאוזן מבחינה התנהגותית ינשך קטן יותר מזה של כלב פחדן או חרדתי.
ולכן אנו מוצאים כלבים קטנים עם בעיות התנהגות שנושכים ועושים נזקים חמורים ולעומתם כלבים גדולים ומאוזנים שאינם תוקפניים כלל.
עד היום מחקרים לא הצליחו להוכיח שתוקפנות היא גנטית. מה שבטוח, תוקפנות תלויה בתנאי הגידול של גור הכלב, באיכות התקשורת של הבעלים עם הכלב, ובהתרגלותו של הכלב לגירויים אורבניים ולגירויים אחרים הקשורים לאורח חיינו.
הכלב שלכם נשך. מה לעשות?
- קודם כל ללכת איתו לוטרינר שלכם בהקדם האפשרי. על-פי החוק, עליכם לוודא שלכלב אין כלבת. יכול להיות שתצטרכו לבקר מספר פעמים אצל הוטרינר ואף לשים את הכלב בכלבייה הממשלתית לתקופת זמן מסויימת.
- לפנות לוטרינר התנהגות כדי להעריך את הסכנה ולהבין מה גורם לכלב לנשוך או לתקוף כדי למנוע סכנה בעתיד.
אל תחכו לתאונה! אם הכלב שלכם נשך, תקף, או מאיים באופן קבוע ואתם לא מרגישים בטוחים, גשו לוטרינר ההתנהגות שיעזור לכם למנוע את תוקפנותו של הכלב.
עוד בנושא
